<h1>בה"ג הלכ' נחלות</h1>
<h2>דף עו.</h2>
שבעה גוים דאשלימו מן קמי כיבוש הארץ שרי להו למיעל בקהל, דכי אסר רחמנא שבעה גוים דאיתנהו בארץ ישראל אבל דשרו בחוצה לארץ לא אסר רחמנא, והני זגנאי אי מיגיירי שרו למיעל בקהל, ואית רבנן דפליגין על זגנאי ועל שבעה גוים דלא עיילין בקהל. ושבעה גוים נמי כל היכא דידיעי, באיסורייהו קיימי ולא אמרינן כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות, דקאמרינן בימי רבי בקשו להתיר את הנתינין ואע"ג דמיגיירי קיימי בלא תתחתן בם הא קאמרינן הדר אמר רבה בגיותן לית להו חתנות זנות בעלמא, נתגיירו אית להו חתנות ואסיר לאיחתוני בהו. ואי קשיא לך רחב הזונה דאיגיירא ונסבה יהושע, רוסתקיאתא הות ולא משבעה גוים הות, ומר רב יהודאי גאון אמר כשנכנסו מרגלים דיהושע איגיירא ועדיין לא נכנסו ישראל לארץ.
<h2>דף עח.</h2>
לקח שפחה ובא עליה ונתעברה ממנו ואחר כך שיחררה והטבילה לשום חירות וילדה, אותו ולד גר הוי ולא צריך טבילה דסגי ליה בטבילת אמו, ולעניין נחלה לא ירית ליה דלאו בריה מיקרי, מאי טעמא, דבעינא זרע שנזרע בקדושה וליכא. וכן מי שנשא את הגויה שלא הטבילה לשום גירות ואחר כך ילדה, בנה גר הוי ואין צריך טבילה, דאמר רבא נתגיירה מעוברת וילדה בנה אין צריך טבילה, ולעניין נחלה לא ירית ליה דלאו בניה מיקרי. ואי נקבה היא, בין מן הנכרית בין מן השפחה כשירה לישראל ואסורה לכהן.
ומאן דמשחרר אמתא ומתני בהדה תנאה וכפיל ליה, ומינסבה ההיא שפחה והוו לה בני, ולבסוף לא מקיימא ליה לההוא תנאה, הויא שפחה למפרע וכל בני דילידת עבדי נינהו וצריכין שיחרור.
<h2>דף עח:</h2>
גבעונין הרי הן כממזירין, פתן ויינן מותר ומיחייבינן בכל מצות כממזירין ואסור למינסב מינהון ולאנסובינון אבל להעד ולדין כשרין ולעניין חליצה פסולין. כותאי צבואי ושמראי חד גוהר נינהו, כותאי, על שום דאגלינון סנחריב מכות שנאמר (מ"ב י"ז, כ"ד) ויבא מלך אשור מבבל ומכותה, צבויי, דצבעו נפשייהו בישראל שלא לשמה, שמראי, על שום דאותיבינון סנחריב בשמרון שנאמר (שם) וישב בערי שמרון תחת בני ישראל. ואסיר לקבולי גר מינהון בין למאן דאמר (קידושין ע"ו.) ממזר מאחותו נתערב בהן ובין למאן דאמר עבד ושפחה נתערב בהן ולית להו תקנתא.
<h2>דף עט:</h2>
גבעונים נתינין וכנענים חד גוהר נינהו ולא מקבלין מינייהו גר, דאמרינן בימי ר' בקשו להתיר את הנתינים, ואע"ג דתנן (ידים פ"ד) בו ביום עמד יהודה גר עמוני לפניהם אמר להם מה אני לבוא בקהל, אמר לו רבן גמליאל אסור אתה, אמר לו רבי יהושע מותר אתה, אמר לו רבן גמליאל והלא כבר נאמר (דברים כ"ג, ד') לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', אמר לו רבי יהושע וכי עמון ומואב במקומן הם יושבין והלא כבר עלה סנחריב ובלבל את כל האומות שנאמר (ישעיהו י', י"ג) ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שושיתי, אמר לו רבן גמליאל והלא כבר נאמר (ירמיהו מ"ט, ל"ט) והיה אחרית הימים אשיב את שבות בני עמון וכבר שבו, אמר לו ר' יהושע והלא כבר נאמר (ירמיהו ל', ג') ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה ועדיין לא שבו, והתירוהו לבא בקהל, אלמא כיון דאגלינון סנחריב איבדרו להו ואיערבו להו בידי גוים ואיכא למימר כל דפריש מרובא פריש ומקבלין מינייהו גר מעמון ומואב, הני כותים ונתינים כיון דקביעי וידיעי דוכתייהו לית להו תקנתא ולא מקבלינן מינייהו. ואי קשיא לך מאי שנא יהודה גר עמוני דהתירוהו לבא בקהל ומאי שנא (ע"ו:) מנימין גר מצרי דלא הוו שרו ליה למיעל בקהל עד שלשה דורות, משום דאשכחן במצרים דכדבדרינהו רחמנא קבע להו דוכתא לאהדורנהו ואהדרינהו דכתיב (יחזקאל כ"ט, י"ד) והשבתי אתכם ארץ פתרוס.
